שלום, אורח
קטגוריות
מאת: ריקי שחם
האתיקה הוא אחד הע× פים המרכזיים בפילוסופיה. הפילוסופים כולם, כולל הפילוסופים היהודים לדורותיהם, התעסקו עם מהותו של הרוע. חלק גדול ממש× תו של הארי הקדוש, הוא התמודדות עם מקורות הרוע, או מה שהוא מכ× ה "הקליפה" ש× מצאת בבסיס אישיותו של האדם.
ה× טייה המודר× ית היא לראות בכשלים אתיים או ברוע, כשל פסיכולוגי "שהוציא" מאותו אדם את אותו כשל הת× הגותי. לצורכ הע× יין, × יקח פדופיל שבטוח× י שיש הסכמה גורפת בין כול× ו לגבי מעשיו הרעים. הפסיכולוגיה ת× סה למצוא מ× יעים היסטוריים בתפקודיו של זה, החל מילדותו, דרכ חיפוש × קודות מחשכ בעברו, שאולי הולידו מתוכו את הצורכ בהרס קיומם של ילדות או ילדים קט× ים. כמובן שהת× הגות זאת תאובחן ותוערכ מידית כהפרעה אישיותית מכל סוג שהוא וההגדרה הפסיכולוגית תמקם אותו אי שם בהירארכיה המבח× ית של אבי טיפוס מופרעי אישיות.
א× ח× ו × × סה במאמר× ו זה להסתכל על אותה תופעה מהזווית הפילוסופית האתית. המיקוד של× ו צריכ לבדוק את ה× ושא מההגדרה האבסולוטית לגבי אופיו של הרוע.
כאכסיומה × אמר, שהרוע הוא קודם כל רצון "לרצוח" את גופו או × פשו של האחר. בלשו× ו של לוי× ס* "לרצוח את פ× יו". (במאמר אחר × × סה להתמקד על טיבו של זה).
הרוע מסרס את אפשרות קיומו של האחר. הרוע לוכד את האחר בציפור× י שליטה ולא מאפשר לאחר להתקיים בתוכ עולמו הוא. הרוע מכריח אות× ו להיכ× ס לתוכ שדהו של הרע ולהתקיים בתוכ חוקיו של זה ולא בתוכ חוקי הטבע הקוסמיים, חוקי הטוב.
הרוע הוא חוק של יחיד, הוא לא חוק חברתי, כל רוע ואידיאת החוקים הפרטית שלו. כל רוע חי בתוכ ממלכה אשלייתית שלו ובתוכ הממלכה שלו הוא מייצר חוקי רוע.
הרוע הוא שימוש פעיל בחוקים אלו. הרע הוא מי שמת× גד לקיום הטבעי, החברתי וההומא× י של העולם. אם היי× ו משתמשים בשפה דתית, היי× ו אומרים, הרע הוא זה אשר × לחם באלוהות והרוע הוא כלי ה× שק × גד האלוהות. הרוע הוא כלי השולל את הקיום הא× ושי עלי אדמות. × ראה לי פסול מיסודו להלחם ברוע ולהצדיק את קיומו דרכ שדות פסיכולוגיים. כל × יסיון להבי× ו דרכ מ× יעיו הפסיכוטיים הופכ את הרוע לכלי חשוף ו× גיש לכל מטורף מצוי.
היטיב לתאר את מהות הרוע הפסיכולוג סקוט פק (1983) ולהלן פרק מספרו "א× שי השקרים". סקוט פק מזהה את הרוע, או במקרה שלו את הרשע בתוכ מטופליו וההתייחסות שלו אליהם היא דווקא מזווית פילוסופית ולא פסיכולוגית. הוא רואה אותם כמגלמים רשע טהור. הוא לא מצדיק כותרים פסיכולוגיים ואבח× ות פסיכולוגיות מרשימות על מ× ת לתת לגיטימציה לרוע זה.
____________________________________
קטע מתוכ "א× שי השקר" (People of the lie) שבו מתאר פסיכולוג אמריקאי ידוע את פגישותיו עם א× שים שלדעתו מגלמים רשע טהור.
ד"ר סקוט פק מתייחס לרשעים כ"× רקסיסטים ממאירים" (malignant narcissit) ומתאר את אותם א× שים המגלמים לדעתו את הרשע, אותם "א× שי השקר", באופן הבא:
"... אין להם כל יחס כהוא זה של כבוד כלפי האמת; הם משקרים וחיים בעולם של שקרים. הם מאסטרים של התחזות ומלבישים על עצמם מסיכות של כבוד וטוב עד כדי אדיקות דתית. החזות המ× ומסת וה× כבדות שלהם הם המרכיב החשוב ביותר עבורם.
הרשע שלהם מתבטא בעיקר בשימוש כוח× י של כפית רצו× ם על האחר באילוצים גלויים או סמויים. הם הורסים את האחר כדי להגן ולשמור על שלמותה החולה של האחד - עצמם. הם ההפכ הגמור של אלו שרוצים להיאבק בחולי הרוע, ההפכ הגמור של בריאות × פשית, שהיא תהליכ ארוכ ומתמשכ של מחויבות למציאות, בכל מחיר.
בפגישה בי× י לבין מטופל כזה ראיתי איכ הוא לפתע דמה לי ל× חש מתפתל בעל עוצמה רבה... יותר מגופו הזע, מפחידים היו פ× יו. עי× יו התכסו במין אדישות אצלה של זוחל... הוא היה ייצוגו של הרוע, לא סתם חולה....
צפיתי בצדדים האפלים במיוחד של האדם, אותם אין הפסיכולוגיה המודר× ית יכולה להסביר ללא התבו× × ות רוח× ית ואולי אף דתית...".
פק מתאר את אחת מהמטופלות שלו, שרלין, כמישהי שהייתה בלתי מסוגלת לחלוטין לחוש אמפתיה כלפי אחרים בכל דרכ שהיא. כמו א× שי שקר אחרים, גם היא ראתה בכל אדם אחר חפץ למשחק או כלי שאפשר בעזרתו לעשות מ× יפולציות לפי יכולותיו השו× ות או לשם הפקת ה× אה ושעשוע. פק טוען שא× שים כאלו אי× ם × ית× ים לטיפול פסיכולוגי ואפילו פסיכיאטרי, ומטיל ספק באפשרות לרפאם.
הוא מגדיר רשע כמצב של "בערות לוחמ× ית" ("Militant ignorance"), שכן בעוד שהתפיסה הדתית יהודית-× וצרית מגדירה במקורה את ה"חטא" כתהליכ שמוביל אות× ו ל"פספס את ה× קודה" ולשגות, ומרבית הא× שים מודעים לככ ברמה זו או אחרת, הא× שים שאצלם הרשע פעיל × אבקים מול התפיסה הזאת ו× לחמים על ידי סרב× ותם לקבלה.
פק מגדיר את אלה שהוא קורא להם רשעים בתור א× שים שבורחים או מסתתרים ממודעותם עצמם (וזאת על ידי רמייה עצמית ותעתוע עצמי, בראש ובראשו× ה). מצב זה, לדעתו, שו× ה לחלוטין ממצב של חוסר מודעות בטיפול פסיכוטרפויטי.
לפי פק, אדם רשע:
* כל הזמן ובשיטתיות מתעתע ומרמה, במטרה להימ× ע מרגשי אשמה וכדי לשמור על תדמית של כליל השלמות.
* מרמה ומתעתע באחרים כתוצאה מהתעתוע שלהם את עצמם.
* משליכ את הרשע שלו כלפי א× שים ספציפיים במיוחד (שעירים לעזאזל שלו) בעוד שממשיכ ל× הוג בצורה × ורמאלית עם אחרים ("חוסר רגישותם כלפיה היה סלקטיבי").
* בדרכ כלל שו× א תחת יומרה של אהבה, במטרה לרמייה עצמית ושל אחרים.
* עושה שימוש לרעה (abuse) בכל כוח רגשי ("כופה את רצו× ו על האחר באילוצים גלויים או סמויים").
* שומר על מכובדות רמה, ומשקר ללא הרף כדי לעשות זאת.
* קו× סיסט× טי בחטאיו. אדם מרושע מוגדר לא כל ככ על ידי עוצמת חטאיו, אלא בהתמדה שלו בהם (משמע בהרס× ותו).
* אי× ו מסוגל לחשוב מזווית הראיה של הקורבן שלו (אותו שעיר לעזאזל שלו).
* בעל חוסר סובל× ות מוסתר וסמוי לכל צורה של ביקורת או פגיעה × רקיסיסטית.
הוא טוען שרוב הא× שים הרשעים מודעים לרשע שבמעמקיהם אכ אי× ם מסוגלים לשאת את כאב ההתבו× × ות הפ× ימית או להודות בפ× י עצמם שהם אכן רשעים. ככ, הם כל הזמן בורחים מהרשע של עצמם, ומעמידים את עצמם בפוזיציה של בעלי מוסר גבוה, ואילו האחר עבורם הוא מוקד הרשע. הרשע, לדעתו של פק, הי× ו הפרעה אישיותית.
לדעתו של פק, אדם רשע בוחר להיות כזה. הרשע עולה מתוכ בחירה חופשית ככ: כל אדם עומד בצומת דרכים כאשר דרכ אחת מובילה אל האלוהים והאחרת אל השטן. הדרכ אל האלוהים היא ה× כו× ה, והליכה בה משמעותה דומה לקבלת מרותו של כוח שהוא עליון עליכ. אבל, כאשר אדם רוצה לשכ× ע את עצמו ואת האחרים שיש לו חופש בחירה, הוא יעדיף לבחור בדרכ שלא × יתן לכ× ותה הדרכ ה× כו× ה. ככ הוא בוחר בדרכ הרשע. במשמעות דתית, פק מאמין כי אכן קיימים א× שים שהשטן פועל דרכם ("possessed") והם כקורבן של הרשע, אכ הם מעטים. רבים יותר, לדעתו, הם המקרים של רשע א× ושי מובהק, ולאלה קשר הדוק עם השטן, מתוכ בחירה חופשית שלהם.
כתבה: ריקי שחם
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה